פוחס דוד וגלוזמן חיה

שם

פוחס דוד וגלוזמן חיה

סימול

003.009

סוג ארכיון

ארכיונים אישיים

רמת תיאור

חטיבה

טווח תאריכים

1912-1950

כמות

2 תיקים, 8 תצלומים

יוצר

פוחס דוד וחיה

הערה ביוגרפית – היסטורית

דוד פוחס נולד בשנת 1891 בעירה יגורליק ליד העיר דובוסרי שבמולדבה. משפחת פוחס הייתה משפחה ציונית שהקפידה באדיקות על למודי העברית כשהדמות הדומיננטית בלימוד השפה בניב האשכנזי היה גד לייב רכוב שהפך לימים לגיסו של דוד ( נשא לאישה את אחותו רחל ).

בהיותו בן 17 (תקופה בה עומדת להסתיים המלחמה בין רוסיה ליפן) ולאחר פרעות אוקטובר ב- 1905 עולה דוד בגפו על אוניה ומגיע ליפו.

בארץ הצטרף לחווה חקלאית ליד חדרה (שמאוחר יותר הפכה לקיבוץ גן-שמואל) ובה למד את רזי עץ ההדר (נטיעות, הרכבות ואריזה) ולאחר מכן חזר לפתח תקוה ועסק בענף ההדרים (במיוחד משתלות והרכבות). בשלבים מאוחרים יותר הפך להיות מדריך בנושאים אלה ובין תלמידיו דאז הזכיר את דוד בן גוריון, יצחק בן צבי ועוד רבים אחרים.

ניצל את כישוריו בנטיעות והרכבות ונטע פרדס, בחלקת היער נטע משתלה ששימשה פרדסים רבים במושב ובפתח תקוה.

בשנת 1908 השתתף ביסוד מושב הפעולים עין גנים סמוך למושבה פתח תקוה.

מצבו הכלכלי לא איפשר לו בנית בית משלו, והוא שכר חדר עם שותף אצל בן-ציון גלוזמן שלימים הפך להיות חמו (אביה של חיה פוחס אשתו). שותפו היה אהרון דוד גורדון שהיה כבן 50, מבוגר מהמייסדים שהיו בסביבות ה-30 לחייהם, ונקרא בפיהם גורדון ה";זקן";. גורדון, שדגל בעבודת כפיים, עבד בעת ההיא בהוצאת יבלית מחלקות חקלאיות במושבה בשעות היום, ולעת ערב חזר לחדרם המשותף בבית גלוזמן. דוד בנוסף לעבודתו בפרדסו ובמשתלה התקשר לשכן נתן שיפריס, שהתמחה במנועים. בשנת 1914 כשפרצה מלחמת העולם הראשונה התגייס דוד לגדוד העברי (הארץ-ישראלי) והיה במצריים.

חיה גלוזמן הייתה ביתו הצעירה של בו-ציון בשנות העשרה לחייה. היא למדה בבי";ס חקלאי, התמחתה בגידול עופות והחזיקה דוגרות שדגרו על ביצים שנמסרו לה ע";י תושבי המושב תמורת תשלום. באוגוסט 1924 דוד וחייה באו בברית הנישואין. דוד בנה את ביתו בן שתי הקומות. בקצה המזרחי של הפרדס בנה דוד עמדת הגנה יצוקה מבטון עם חרכי-ירי הצופה אל הכפר הערבי פג'ה. עמדה זו היא המזכרת היחידה הקיימת עד היום והיא נמצאת ברח' פוחס מאחורי אולם ההתעמלות, צופה אל שני עצי הדומים העתיקים שגם הם שרדו את השנים.

בנוסף לעבודותיו שהוזכרו התמחה דוד במקצוע האריזה (סידור הפרי העטוף בארגזי העץ לצורך משלוחם לאירופה). דוד שפרדסו היה מרוחק והיה עליו לשאת את ההדרים בדרכם לאריזה את כל הדרך בעליה לא מבוטלת, המציא מעין עגלה-קרונית שנעה על פס אחד וזו הקלה על התושבים בהובלת הפרי. למרות מגוון עבודותיו לא זנח דוד את פעילותו הציבורית, הוא יחד עם פנחסי הניחו את אבן היסוד לקופת חולים הכללית של ההסתדרות. דוד (שהיה לו ידע בהנהלת חשבונות) היה גם מיסדו של הבנק המקומי אותו גם ניהל. דוד עזר גם באופן אישי לנזקקים ולא פעם חתם בערבות אישית על הלוואות.

חיה פוחס היתה מיוזמי הקמתו של בית ספר במושב. היא הביאה את המורה הצעירה מרים ראב (גיסין) ואת המורה יהודה אורני. חדרי הלימוד נלקחו מהמבנים הציבוריים שהיו בצמוד לבית הכנסת.

בנם הבכור של דוד וחיה, יצחק, נפל בשנת 1947 בלוותו את בשיירה הראשונה לגוש עציון הנצור.

דוד נפטר בשנת 1957. חיה נפטרה בשנת 1991.

היסטוריה ארכיונית

חומר נמסר ע"י בנו של דוד, דובי פוחס בשתי הפקדות ב-2003 וב-2008.

חלק מהארכיון בפורמט דיגיטאלי.

נמסר על ידי

הקף ותוכן

[תולדות חיים של דוד פוחס מאת בנו, דובי פוחס]

דוד פוחס נולד בשנת 1891 בעירה יגורליק ליד העיר דבוסרי שבמולדבה. ביגורליק הת

גוררו משפחות יהודיות ציוניות רבות . משפחת פוחס הייתה משפחה ציונית שהקפידה בא

דיקות על למודי העברית על בוריה כשהדמות הדומיננטית בלימוד השפה בניב האשכנזי ה

יה גד לייב רכוב שהפך לימים לגיסו של דוד ( נשא לאישה את אחותו רחל ).

בהיותו בן 17 (תקופה בה עומדת להסתיים המלחמה בין רוסיה ליפן) ולאחר פרעות אוקט

ובר ב 1905 עולה דוד בגפו על אוניה ומגיע ליפו.

בארץ הצטרף לחווה חקלאית ליד חדרה (שמאוחר יותר הפכה לקיבוץ גן-שמואל) ובה למד

את רזי עץ ההדר (נטיעות, הרכבות ואריזה) ולאחר מכן חזר לפתח-תקוה ועסק בענף ההד

רים (במיוחד משתלות והרכבות). בשלבים מאוחרים יותר הפך להיות מדריך בנושאים אלה

ובין תלמידיו דאז הזכיר את דוד בן גוריון , יצחק בן צבי ועוד רבים אחרים.

ב – 21 ביוני 1908 נוסד מושב הפועלים הראשון בארץ "עין-גנים" מיקומו היה בין פ

"ת לכפר הערבי פג'ה. הוקצתה לכל משפחה נחלה בת 10 דונם במושב ועוד 5 דונם ב"יער

" (מקום הנמצא דרומית למושב). רוב המייסדים שהשתתפו בהגרלה רצו נחלה קרובה ככל

הניתן לפ"ת. דוד בא לפני ההגרלה ואמר שהוא לוקח מראש את החלקה הרחוקה ביותר מהע

יר ללא הגרלה. ואכן חלקת פוחס הייתה אחרונה וגבלה בוואדי.

דוד ניצל את כישוריו בנטיעות והרכבות ונטע פרדס, בחלקת היער נטע משתלה ששימשה

פרדסים רבים במושב ובפ"ת .

מצבו הכלכלי לא איפשר לו בנית בית משלו, והוא שכר חדר עם שותף אצל בן-ציון גלו

זמן שלימים הפך להיות חמו (אביה של חיה פוחס אשתו). שם השותף אהרון דוד גורדון

שהיה כבן 50, מבוגר מהמייסדים שהיו בסביבות ה-30 לחייהם, ונקרא בפיהם גורדון ה"

זקן". גורדון שדגל בעבודת כפיים עבד בעת ההיא בהוצאת יבלית מחלקות חקלאיות במ

ושבה בשעות היום, ולעת ערב חזר לחדרם המשותף בבית גלוזמן. דוד בנוסף לעבודתו ב

פרדסו ובמשתלה התקשר לשכן נתן שיפריס. זה התמחה במנועים (אלה שהיו קיימים בתחיל

ת המאה) והכניס אחד ממנועיו לבנין בטון (הראשון מסוגו בפ"ת , עד אז נבנו רוב הב

תים מטיט ותבן או כצריפים). מנוע זה שאב מים מנחל הירקון והזרימם דרך צינורות

אל המושבה פתח-תקוה ובשלב מאוחר יותר (לאחר שמשלושת הבארות בעין-גנים לא רוו

נחת) הגיעו במושב להסכם בדבר הזרמת מי הירקון אל הבריכה בעין-גנים. המשאבות עב

דו 24 שעות ביממה, ביום היה שם שיפריס ובלילה השגיח דוד על עבודת המשאבות ובין

השאר מפעם לפעם צלל אל מימי הנחל לצורך ניקוי המסננים שנסתמו מגומא וסוף. עם על

ות השחר היה דוד מסיים את משמרתו וחוזר לחדרו בבית גלוזמן. בחדר הייתה רק מיטה

אחת, בזמן חזרתו של דוד לחדר היה א.ד. גורדון משכים קום והולך לעבודתו ביבלית,

ודוד היה נכנס אל המיטה ונם את שנתו. דוד כינה אותה "המיטה החמה". מאוחר יותר

עבר גורדון לגור בצריף הנמצא ליד בית גלוזמן (אם אינני טועה היה זה צריף בחלקה

של משפחת רבר).

בשנת 1914 כשפרצה מלחמת העולם הראשונה התגייס דוד לגדוד העברי (הארץ-ישראלי) וה

יה במצריים. כשהסתיימה המלחמה הצליחו הוא ועוד מספר מתושבי עין-גנים שחזרו, "לס

לק" מהצבא הבריטי כמה רובים אנגליים. אחזקת נשק באותה תקופה הייתה עבירה חמורה,

אך דוד שהבין את הצורך בנשק להגנה על עין-גנים, הסכים לקחת סיכון, ואכן מתחת ל

מיטתו החביא 7 רובים אנגליים ששמשו בשלב מאוחר יותר להגנת הישוב.

חיה גלוזמן הייתה ביתו הצעירה של בו-ציון בשנות העשרה לחייה. היא למדה בבי"ס חק

לאי, התמחתה בגידול עופות והחזיקה דוגרות שדגרו על ביצים שנמסרו לה ע"י תושבי ה

מושב תמורת תשלום. (ברשותי תמונה בה מאכילה חיה את האווזים בחצר משפחת גלוזמן.

כמו כן קיימת מודעת פרסומת של חיה המדברת בשבח הדוגרות בהן היא משתמשת לצורך הע

סק).- [באוסף הממוחשב- גליה]

ושם היא הכירה את דוד. באוגוסט 1924 באו בברית הנישואין. דוד בנה את ביתו בן

שתי הקומות. עלות הבניה (בעיקר חומרי בניה, כי את רוב העבודות ביצע דוד במו יד

יו) 500 לירות מצריות. בקצה המזרחי של הפרדס בנה דוד עמדת הגנה יצוקה מבטון ע

ם חרכי-ירי הצופה אל הכפר הערבי פג'ה. עמדה זו היא המזכרת היחידה הקיימת עד היו

ם והיא נמצאת ברח' פוחס מאחורי אולם ההתעמלות, צופה אל שני עצי הדומים העתיקים

שגם הם שרדו את השנים.

בנוסף לעבודותיו שהוזכרו התמחה דוד במקצוע האריזה (סידור הפרי העטוף בארגזי העץ

לצורך משלוחם לאירופה). פרדסני עין-גנים היו מעבירים את פרי-ההדר אל בית האריז

ה שמוקם במגרש הציבורי ליד ביה"ס ובית-הכנסת. דוד שפרדסו היה מרוחק והיה עליו ל

שאת את ההדרים בדרכם לאריזה את כל הדרך בעליה לא מבוטלת, המציא מעין עגלה-קרוני

ת שנעה על פס אחד וזו הקלה על התושבים בהובלת הפרי. ילדי המושב נהגו להשתובב ול

העלות את הקרונית אל ראש הגבעה ליד בית-האריזה, ומשם לגלוש עליה במורד, שעשועים

אלה הסתיימו לא אחת בפציעות של ילדי המושב (שרידים מקרונית זו הספקתי לראות בח

צר משפחת ספקטור ליד פרדס גלין). למרות שתוף הפעולה בין תושבי המושב היו גם לא

מעט חריקות ביחסי אנוש וחילוקי דעות שבעטיין הושבתה חלק מהפעילות המשותפת של אנ

שי המושב, כך שבשלב מאוחר יותר עברה גם אריזת הפרי לבתי-אריזה משפחתיים.

למרות מגוון עבודותיו לא זנח דוד את פעילותו הציבורית, הוא יחד עם פנחסי הניחו

את אבן היסוד לקופת-חולים הכללית של ההסתדרות. דוד (שהיה לו ידע בהנהלת חשבונות

) היה גם מיסדו של הבנק המקומי אותו גם ניהל. דוד עזר גם באופן אישי לנזקקים (ו

היו כאלה לא מעט באותה תקופה) ולא פעם חתם בערבות אישית על הלוואות. אחת מהערבו

יות שנתן סיבכה אותו, בנק אפ"ק רצה למכור את ביתו לצורך מימוש הלוואה שלא הוחזר

ה ע"י יהודי שבקושי הכיר.

חיה פוחס היתה מיוזמי הקמתו של ביה"ס במושב. היא הביאה את המורה הצעירה מרים רא

ב (גיסין) ז"ל (שנפטרה לפני שנה), ואת המורה יהודה אורני ז"ל (שלימים הפך מפקח

מרכז במשרד-החינוך). חדרי הלימוד נלקחו מהמבנים הציבוריים שהיו בצמוד לבית-הכנ

סת. ביה"ס איפשר לימודם של הכיתות הראשונות ( א' ב' שלמדו בחדר אחד ו ג' ד' ב

חדר השני).