זמיר עמנואל - פישצנר
003.117
אישי
חטיבה
2004-1918
5 תיקים, 3 כרזות
זמיר עמנואל - פישצנר

עמנואל זמיר (פישצ'נר) נולד בפתח תקוה ביום ד', 19.8.1925, י"ח באלול תרפ"ו – בן תשיעי של חיים שלמה זלמן פישצ'נר  ומרים לבית פרלקוורט מתוך 10 אחים ואחיות (עוד 3 אחים בוגרים נולדו מאם אחרת).
עמנואל למד בביה"ס "אחד העם" בפתח תקוה, וב-1943 הוא סיים את לימודיו בגמנסיה. בעת לימודיו הוא היה פעיל מאוד: הוא ארגֵן מסיבות בבית הספר, נִגן בתזמורת כלי הנשיפה העירונית, היה חבר בתנועת מכבי וחבר מרכז הנוער למען הקק"ל, והיה מראשוני היוצאים לעזרה במשקים לקריאת המוסדות הלאומיים. כבר בגיל צעיר הוא ניכר בכשרון כתיבתו: בהיותו בן 10 ערך יחד עם חברו, חנוך ברטוב, לימים סופר ידוע, את עתון בית ספרו.
כבר מגיל צעיר נמשך עמנואל לשירה וזמר. נטייתו המוסיקלית נתעצבה בנעוריו – מאביו חובב החזנות ספג עמנואל את האהבה ללחן היהודי-חסידי, מאמו חובבת השירה ירש את אהבת הזמר ומתושבי סביבתו – כפריים ערביים ובדואים סביב פתח תקוה, יפו ותל אביב – קלט והטמיע את צליליהם ומנגינותיהם (ומכאן ההשפעה המזרחית החזקה על סגנון לחניו והשליטה של כלי נגינתם – חליל, תף ומצלתיים – במנגינותיו בהמשך דרכו). בשנות לימודיו האחרונות חִבֵּר עמנואל סיפורים קצרים ושירים, אשר מעולם לא פורסמו.
ב-1944 התקבל עמנואל לכיתת מכינה בבית המדרש למורים העברי בבית הכרם, ירושלים, בהנהלתו של ב"צ דינבורג (דינור), לימים שר החנוך במדינת ישראל. לצורך לימודיו שוחרר עמנואל מחובת ההתגייסות לשרות היישוב העברי (3.11.1943). בתום שנתו הראשונה בבית המדרש למורים נרשם ללימודי לשון, ספרות ותנ"ך באוניברסיטה העברית, ולָמד שם במקביל ללמודיו בבית המדרש למורים. בעת לימודיו ארגן חבורת משוטטים ירושלמית, שרֹב חבריה היו סטודנטים, אשר הרבתה לבקר באזור יהודה. בתקופה זו כתב את שיריו הידועים הראשונים – "הטלה" ו"ערב שח". ב-1946 הוסמך עמנואל כמורה, וב-1947 הוא עבר לחיפה ולִמֵּד בכתות היסוד של ביה"ס הריאלי.
בתקופה זו של טרום מלחמת השחרור החלה פעילותו המוסיקלית הממשית. בהשראת אחיו דוד, שהיה רועה בקיבוץ מרחביה, התקרב עמנואל לאגודת הנוקדים והשתתף בחגיהם. הוא חָבַר לַמלחינים מתתיהו שלם וזהר ירון, וחִבֵּר והלחין כמה משיריו הידועים ביותר, בהם "באר בשדה", "הקוצרים הידד", "שאנו בתף" ו"בפאת הכפר". שירים רבים אחרים שחבר פורסמו בעתוני ילדים ומבוגרים. הרקדנית והכוריאוגרפית ירדנה כהן עצבה את ראשוני מחולות העם ללחניו.
במלחמת השחרור מלא עמנואל שורה של תפקידים בשדה התרבות: בתפקידו הראשון ערך את בטאון חזית ב' "הד התיכון", ואח"כ ייסד את "להקת השרון", הקים חוליות נגינה וזמר ואת התזמורת החזיתית (שכמה מחבריה היוו את הגרעין של תזמורת צה"ל), היה מפקדו הראשון של הבסיס הארצי לאמנויות (אשר שמש מטה להסברה ומרכז של הלהקות הצבאיות), ולבסוף, עם הקמת הנח"ל, היה קצין האמנות הראשון של פקוד הנח"ל. אז חִבֵּר והלחין את המנון הנח"ל "מגל וחרב" ועוד שירים מוכרים רבים, ביניהם "ליל זהב", "לי צחוקך נערה" ו"צליל זוגים". בעת שרותו בצה"ל ארגן כנסים למחול ולזמר, שאליהם קרב את החיילים הדרוזים.
אחרי שחרורו מצה"ל ב-1950 חזר לירושלים כדי לסיים את לימודיו באוניברסיטה. בתקופה זו שמש כמורה בבית הספר לדוגמה שליד סמינר בית הכרם (יורשו של בית המדרש למורים) וכמורה באקדמיה למוסיקה, וערך תכניות רדיופוניות – "החודש בכפר", "העונה מזמרת" ו"מִזִּמרַת הכפר" – אשר שודרו ב"קול ישראל" וב"קול ציון לגולה".
אחרי תום לימודיו באוניברסיטה התמסר עמנואל להפצת והנחלת הזמר העברי, והיה למלחין נודד ("הטרובדור של הזמר העברי"), שהרבה לנסוע ברחבי הארץ "מחג אל חג, מחוג אל חוג, מכפר למושב ומקיבוץ למעברה" בטנדר הויליס הירוק שלו. פעולותיו היו מגוונות: כתיבת מסכתות, חיבור המנונים, ניצוח על מקהלות ותזמורות עממיות, ניהול להקות וחוגי זמר (הוא היה מייסדם של ערבי השירה, אשר בשנים האחרונות שבו והתחדשו בתנופה גדולה) ומחול, הוראה בבתי אולפנה שונים, הדרכה בקורסים ארציים של תנועות נוער, ריכוז קייטנות ופיקוח על מפעלי נופש מדי קיץ מטעם משרד החנוך והתרבות, ארגון וניהול של טכסים ועצרות בחגים ובחגיגות יובל, עריכת והקלטת תקליטים (עם להקתו ועם זמרים ידועים, בהם חנה אהרוני, שושנה דמארי, אהובה צדוק, ישראל יצחקי ורעיתו שרה'לה זמיר). חלק חשוב מזמנו הקדיש עמנואל לביקורים במושבי עולים באזורי פיתוח וספר, מעברות, שכונות וכפרי מיעוטים, שבהם הקים להקות, עודד כשרונות צעירים, עזר לטפח אמנות עממית וגם ערך את בטאון נוער מושבי העולים "דור עולה". במהלך עבודתו פרסם עמנואל עלוני זמר רבים לכבוד מאורעות לאומיים ומקומיים שונים. בראשית 1960 קִבֵּץ עמנואל את מועדוני וחוגי הזמר השונים והקים והנהיג את תנועת הזמר הישראלי, אשר מנתה למעלה מ-5,000 חברים, שנהגו להפגש מדי פעם בכנסים אזוריים וארציים ובמחנות זמר המוניים (הגדול שבהם היה בסידנא עלי, הרצליה, ב-29-30.9.1958), וגם את תנועת הנוער הערבי-עברי להבנה ולידידות (כנס גדול היה במוסד "נעורים" ב-1.7.1958, ועם חבריה יצא עמנואל למסע בתורכיה). כמו כן, ערך עמנואל סימפוזיונים של זמר, ערבי הווי (המפורסמים בהם היו אלה של חבורת האש, שבגרעינה היו אנשי המחלקה הערבית של הפלמ"ח ואשר אליה חָבַר עמנואל בראשית שנות ה-50 יחד עם מוסיקאים – יעקב אורלנד ויוסף הדר – וזמרים נוספים – אילקה ואביבה, הפרברים ואחרים. עמנואל היה דומיננטי מאוד בחבורת האש, והחבורה שרה ופרסמה רבים משיריו, כגון "עלי האש" ו"דבקת החמור") ומפגשי הווי עם משלחות מחו"ל. בפעילות זו, כמו גם בכתיבת והלחנת שירים (לבדו ויחד עם משוררים ומלחינים עמיתים), התמיד עד למותו ב-1962.
עמנואל נמנה על מיַסדי האיגוד לקידום אורח חיים ישראלי עברי מקורי (אחיע"ם), ששם לו למטרה לשלב מסורת מהעבר עם התוכן המתחדש של חגי העם והכפר.
עד יום מותו היה עמנואל קשור מאוד לעירו, והיה פעיל מאוד בעניני התרבות של פתח תקוה. הוא ארגן ונצח על חלקם האמנותי של חג האביב לגני הילדים ב-1.4.52, חגיגות יום העצמאות, חגיגות יובלות ה-75 וה-80 לעיר ועוד.
ב-6-12.10.1953, בעת חגיגות יובל ה-75 לפתח תקוה, הכיר עמנואל את שרה'לה גרודז'ינסקי, תלמידת כתה ששית בת 16 מכפר גנים בפתח תקוה שהתבלטה בלהקת מחול מקומית. הוא הציע לה להצטרף ללהקתו "עלומים", שאותה יסד ונהל, וכעבור מספר חודשים הם הפכו לזוג.
ב-14.11.1955 נפטרה לפתע אמו של עמנואל, בת 64 במותה, ופחות משנה לאחר מכן, ב-31.8.1956, נפטר גם אביו בן ה-84 בביתם. לזכר אמו הוציא עמנואל לאור את "צליל מרים – ירחון זמר ישראלי" (ארבעה עלונים בשנים 1957-8), ולזכר אביו הקים סימפוזיון שנתי, שהוקדש לאהבת החברה, אחוות העם וחיבת הארץ. בין משתתפי הסימפוזיון היו א' שפירא, אנדה עמיר, י' ישעיהו, פרופ' י' ריבלין, ד"ר א' בבלי ודוד הכהן.
בקיץ 1960 נענה עמנואל להצעתו של אבא חושי, ראש עיריית חיפה, אשר בקש להעשיר את חיי התרבות והאמנות בחיפה על ידי משיכת אמנים חשובים לחיפה (ביניהם רפאל אליעז, דן אלמגור, יעקב בודו, חיים טופול ושמעון ישראלי), והשתקע בחיפה, בדירה גדולה במרכז הכרמל, רחוב הצופים 6. בשנה זו חזר עמנואל ללַמד בביה"ס הריאלי בחיפה. ב-1961 עברה גם שרה'לה, שבאותה עת התגוררה בבית הוריה בפתח תקוה בנפרד מעמנואל ועבדה כשחקנית וזמרת בתיאטרון בתל אביב, עם בנם להתגורר עם עמנואל בחיפה.
ב-19.6.1962 נפצע עמנואל אנושות בתאונת דרכים בכביש החוף ליד מוסד הדסה-נעורים, בעת שהיה בדרכו לטכס הסיום של שנת הלימודים בביה"ס הריאלי בחיפה. הוא נפטר ב-9.7.1962, ז' בתמוז תשכ"ב. כמעט בן 37 היה במותו.

עיקרו ורובו של עזבון עמנואל זמיר - כתבי יד מקוריים, תווים, פרסומים שונים (עלונים, דפי זמר, שירונים), מודעות וכיו"ב, כמו גם יומניו האישיים – נמסרו על ידי אלמנתו, שרה'לה זמיר-אלמגור, למחלקה למוסיקה בבית הספרים הלאומי, האוניברסיטה העברית בגבעת רם, ירושלים.
לארכיון פתח תקוה הגיעו חוברות, שירונים, מסמכים ותצלומים מקוריים והארכיון הדיגיטאלי של עמנואל זמיר: כתבי יד מקוריים, שירים שהופיעו בעיתונים, כתבי עת, עלונים, דפי זמר וחוברות של כנסים, אשר נותרו בידי שרה'לה. גם רשימת השירים איננה שלמה – כאן נמצאים רק השירים והתווים שנותרו בידי שרה'לה, וכאלה המצוינים ברשימות שירים המצויות בידיה. גם תמונותיו של עמנואל זמיר נצרבו בתקליטור זה. המסמכים והתמונות סודרו בסדר כרונולוגי במספר פרקים – סיפור חייו של עמנואל זמיר, שיריו (שנותרו בבית), מסמכים (שנותרו בבית) ותמונות – והם חולקו בפרקי משנה, המשקפים תקופות שונות בחייו. גם מסמכים ותעודות שונות מתקופות שלאחר מותו סודרו בפרקים ופרקי משנה המשקפים את פועלו, כמו גם את פעולותיה של שרה'לה להנצחת והנחלת מורשתו. מסמכים שעניינם מתאים לכמה מהפרקים ופרקי המשנה חוזרים ומצויים בכל אחד מאלה.
חלק נכבד מהמסמכים ומהתמונות ורוב השירים אינם נושאים תאריכים. רבים מהתאריכים המצויינים במסמכים ובתמונות הם תאריכים משוערים, שנקבעו על סמך זכרונה של שרה'לה וזכרונות של כמה מחבריה ועל עבודת בילוש והשוואה.
ארגון החומר, סריקתו, עיבודו במחשב (חידושו) ועריכתו נעשו בינואר-יוני 2006 על ידי גדעון אלמגור.

זמיר - אלמגור שרל'ה

חוברות, שירונים, מסמכים ותצלומים מקוריים והארכיון הדיגיטאלי של עמנואל זמיר: כתבי יד מקוריים, שירים שהופיעו בעיתונים, כתבי עת, עלונים, דפי זמר וחוברות של כנסים, אשר נותרו בידי שרה'לה זמיר.

עיון ללא הגבלה. שיכפול, שימוש ופרסום באישורה של שרל'ה זמיר - אלמגור.

זכויות יוצרים ליצירות שייכות למשפחה.

קטלוג ממוחשב
עברית
(ISAD(G וכללי התיאור של הארכיון.

ארכיון אישי כרמית כרמי, 003.071

ארכיון אישי זלמן פישצנר, 003.079

אוסף אודיו, תקליטור 002.008/2

שרונה מישאל
2009