שטמפפר יהושע ודייכה
שטמפפר, משפחה
003.048.001
אישי
תת-חטיבה
2011-1883
8 תיקים, 4 תצלומים, 3 חפצים
שטמפפר יהושע ודייכה

ר' יהושע שטמפפר ז"ל נולד ביום ח' במנחם אב תרי"ב (1852) בהונגריה. למד בישיבת הרב הילדסהיימר, ורכש השכלה פורמאלית גבוהה. לימד את ילדי דודו, אלעזר ראב, בעל משק חקלאי גדול, מכאן עלה בו הרעיון לעלות לארץ ישראל ולהקים בה התיישבות חקלאית. הוריו לא הרשו לו לעלות לארץ, והוא ברח מהבית ופרוטות בידו, והלך ברגל במשך שבעה חודשים, דרך הונגריה, סרביה ומוקדון (מקדוניה) עד סלוניקי, אחר-כך דרך טורקיה, סוריה, צידון, צפת וירושלים. נשא לאישה את דייכה בת ר' יצחק רוזנטל, מראשוני בתי מחסה בירושלים. הלכה עם בעלה בנאמנות לאורך דרך ייסורים בהקמת המושבה, ועודדה ותמכה בו בפעולותיו הרבות לטובת פתח-תקוה ולטובת הישוב בארץ. ידעה שכול, כאשר אחת מבנותיה נהרגה בהיותה בהריון מבעיטת סוס, ובת אחרת מתה מקדחת צהובה. ניהלה את ביתה בפתח-תקוה וגם ביהוד, כאשר בעלה נסע לאסוף כספים לצרכי הציבור בארץ ובפתח-תקוה בפרט, תמיד ברוח טובה וענווה. עליה נאמר: אשת חיל מי ימצא. נפטרה בשנת תרע"ב

 (1912) קבורה בחלקת ראשונים בבית העלמין הישן בפתח-תקוה. יהושע, חבר לדוד גוטמן וליואל משה סלומון, ויחד קנו את אדמות פתח-תקוה, ביום י"ח מנחם-אב שנת תרל"ח (1878), כנאמר ביומן שלו, הנמצא בארכיון הציוני: "עי"ח מנחם אב תרל"ח קנינו הר"ר גוטמן והר"ר י"מ סלומון ואי"ש (ואנוכי יהושע שטמפפר) נחלת שדה הכפר הערבי אמלבס מאת סלים קסאר ביפו, וקראתי שמה פתח-תקוה עד היום הזה, ומלך רחום וחנון יזכנו להציב גבול אלמנה וירחיב צעדינו תחתינו ופרינו בארץ ויהי מעימו עלינו ונזכה להתפרנס מיגיע אדמתנו בכבוד ובזכות קיום מצוות התלויות בארץ נזכה לאור תורה ולגאולה שלמה." השתתף בחריש הראשון ובחפירת הבאר הראשונה הנקראת על שמו:בער יהושע. נסע לברון הירש והשיג כסף לקנות משאבה לבאר. היה בין הראשונים של יהודיה (יהוד), לשם נאלצו ללכת בגלל מחלות וקדחת בפתח-תקוה. אחר-כך היה בין ראשוני החוזרים, ואחריו הלכו רבים. העלה את הוריו ואחיו ארצה. הנהיג בפתח-תקוה את מנהגי ירושלים, הנוהגים בה עד היום: זמן הדלקת נרות שבת וקבורת המת (שאין מלינים את המת). אליהו גולומב, בספרו "תולדות ההגנה", אומר שיהושע שטמפפר היה השומר העברי הראשון, יצא להגנת המושבה מפני התנפלות הערבים בשבת, כשהוא רכוב על סוסו ורובה בידיו. דאג לפועלים העבריים בפתח-תקוה, למרות שהיה חרד אדוק, ופעל כנגד מנהיגי המושבה שהתנכלו להם. נשלח לחו"ל לאסוף כספים לישוב היהודי ולפתח-תקוה בפרט. היה הכתב של ארץ ישראל בעיתון ELCINORHC HSIWOJ ;שנים-עשר מאמרים שלו פורסמו ונאספו לאחרונה בכתב העת קתדרה (הוצאת יד בן-צבי). יסד את אגודת "פרדס" לשיווק פרי הדר בחו"ל והוביל לכך שהפרדסנות הייתה הענף העיקרי של כלכלת המושבה. השתתף ביסוד הסתדרות המורים בכנס היסוד בזיכרון יעקב. היה יושב-ראש ועד המושבה, בהנהגת המושבה ובמוסדותיה. נפטר בדמי ימיו, ביום ה' בסיוון תרס"ח (1908), והוא בן 56 שנים בלבד. קבור בחלקת ראשונים בבית הקברות בפתח-תקוה, על קברו כתוב: "כי המושבה פתח-תקוה זעקה מרה ביום חצבה פה הקבר לנפש יקרה, ותישא קינה על בחיר בניה, אחד מראשי חלוציה ומיסדיה. עמל לשכלולה משנת תרל"ח בו ירה פינתה, עד התרס"ה ביום ה' בסיוון שב לאדמתה ירא וחרד, חכם ונבון, אשכול הכפר הר' יהושע בה"ר בנימין שטמפפר תנצב".

צאצאים: שלמה יצחק - ראש העיר הראשון של פתח-תקוה, שרה בן ציון, אסתר אנגלנדר, רחל רוזין, חנה גלובמן, יהודית סלנט, לאה מנישביץ, רבקה מקלף.

החומר הופקד ע"י נינתם של יהושע ודייכה, זהבה בן דב במספר הפקדות.

בן דב זהבה

רשימת פריטים

ללא הגבלה

תוכנת הארכיון. קטלוג מקוון באתר הארכיון.
עברית
(ISAD(G וכללי התיאור של הארכיון.
שרונה מישאל

תת-חטיבה פתוחה